בית המשפט העליון קיבל את הערעור שהגיש משרדנו על פסיקת בית המשפט המחוזי, וקבע, כי עסקת חכירה שהיא על פי תנאיה עסקת חכירה תפעולית הבאה בגדר שכירות, איננה ניתנת לסיווג כעסקת מכר בתשלומים, על אף שחוק מיסוי מקרקעין, כנוסחו בשנים הרלוונטיות קבע, כי לצורכי חוק זה עסקת שכירות לתקופה העולה על 10 שנים תחשב עסקת מכר. בית המשפט העליון הדגיש, כי יש מהות פנימית טבעית של הסדרי המיסוי, וסטייה מהכלל הטבעי על בסיס פיקציה שנקבעה בחוק, מחייבת זהירות פרשנית.